החלטה בתיק ב"ש 6685/06

1.         בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.5.06 (סגן הנשיא דוד חשין), לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.         נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן - חוק העונשין) ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.         על פי כתב האישום, ביום 22.4.06, בעיר העתיקה בירושלים, המבקש ואדם בשם ג'ואד סלאימה (להלן - ג'ואד) מכרו זה בסמוך לזה "בייגלה" לעוברים ושבים. תוך כדי קטטה שהתפתחה בין השניים בשל ריב על לקוח, דקר המבקש את ג'ואד בסכין שנשא בכיסו. בעקבות הדקירה נזקק ג'ואד לאשפוז במשך שלושה ימים.

4.         עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את המבקש עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 11.5.06, קיבל בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא השופט דוד חשין) את הבקשה והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ציין כי, לאחר שצפה יחד עם ב"כ הצדדים והמשיב עצמו, בסרט וידיאו המתעד את האירוע (שהוקלט על ידי מצלמת וידיאו משטרתית), הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר.

            שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר והמליץ לשחרר את המבקש בחלופה של מעצר בית, בצירוף אזיקים אלקטרוניים ובערבות הוריו ובפיקוחם.

5.         בית המשפט קבע כי נוכח התנהגותו של המבקש - במיוחד בשלב השני של האירוע, בו תקף את הקורבן ודקר אותו בשעה שהלה היה שרוע על הרצפה ולאחר שהנוכחים בזירת האירוע כבר הפרידו בין הניצים - לא ניתן למצוא דרך אחרת לנטרל את מסוכנתו של המבקש. בית המשפט קיבל את עמדת התביעה לפיה מסוכנותו של המבקש עולה לא רק מהאירוע עצמו - בו המבקש, ברגע של כעס, לא שלט בעצמו וביצע מעשה מסוכן של דקירת אדם בסכין - אלא גם מתוך התסקיר והקטע המתחיל במילים: "לאור התרשמותנו" ומסתיים במילים: "באופן אימפולסיבי". בית המשפט קבע כי: " מה שמחריף את מסוכנותו של המשיב במקרה שלפניי היא העובדה שדקר את הקורבן בעת שהלה היה שרוע על גבו על הרצפה וכבר לא הציג כל איום באותה שעה כלפי המשיב".

6.         על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט העליון. בהחלטה מיום 29.5.06 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) את הערר. נוכח טענתו של בא-כוחו הנוכחי של המבקש כי אין ראיות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו של המבקש (למרות שב"כ הקודם של המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה), בחן בית המשפט העליון את חומר הראיות והשתכנע - במיוחד לאחר צפייה בסרט הוידאו המשטרתי - כי קיימות נגד המבקש ראיות אשר די בהן, לכאורה, כדי להביא להרשעתו בעבירות המיוחסות לו.

7.         אשר לסיכון העולה מהתנהגותו של המבקש, קבע בית המשפט העליון:

"מדובר במי שבעקבות ריב פעוט שלף מכיסו סכין ודקר את המתלונן בחזהו וברגלו ולאחר מכן שב ובעט בו. בנסיבות אלו, מסוכנותו של העורר (המבקש - י.צ.) עולה מאליה ובשחרורו לחלופת מעצר יהא משום סיכון לביטחונו של הציבור".

8.         ב"כ המבקש טוען כי בתיק העיקרי נשמעו כבר מרבית ראיות התביעה וחל כרסום רציני בראיות אלה. ב"כ המבקש טוען כי התביעה ביקשה שלא להגיש את ההודעות שמסר ג'ואד, בהן הסביר כי נפל על חפץ חד ולכן - כך טען - גרסתו של ג'ואד מתיישבת עם גרסת החפות של המבקש.

            ב"כ המבקש טוען כי במשפט התגלו בקיעים וסתירות בעדויות השוטרים והטענה כי המבקש החזיק בידו סכין נסתרה הן על ידי ראיות התביעה והן על ידי הראיות הקיימות בידי הסניגוריה. ב"כ המבקש מוסיף וטוען כי שירות המבחן המליץ על שחרורו של המבקש, התקיימה סולחה בינו לבין המתלונן וברור כי משפטו לא יסתיים ביום  14.9.06. לפיכך - כך נטען - אם המבקש יזוכה מהאשמות המיוחסות לו, הוא ייאלץ לשהות במעצר לשווא, משך תקופה ארוכה.

9.         ב"כ התביעה טוען כי עיקר טענות המבקש הן למעשה סיכומים במשפט עצמו ובכך הוא חרג מן המסגרת של עיון חוזר ושינוי נסיבות. ב"כ התביעה הוסיף כי לא חל כרסום בראיות התביעה והפנה בעניין זה, בין השאר, לסרט הוידיאו שתעד את האירוע ובו נראה המבקש מסתער על הקורבן (ג'ואד), בזמן שהקורבן שוכב על גבו ומבצע כלפיו תנועת הנפה עם יד ימין, מספר פעמים.

10.       לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפני בית המשפט בתיק העיקרי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

            בתיק העיקרי נשמעו למעשה רוב עדי התביעה, למעט עדותו של ג'ואד (המתלונן) ועד תביעה נוסף. עדויות עדי התביעה כללו את עדותו של ד"ר אימן מוראד, מתמחה בכירורגיה לב וחזה, שטיפל בג'ואד לאחר שנפצע, עדויות אנשי משטרה שהגיעו למקום האירוע וסרט וידיאו שנלקח ממצלמה משטרתית שתיעד את האירוע. ב"כ המבקש טוען כי בעדויות אנשי המשטרה בבית המשפט התגלו סתירות מהותיות ולטענתו אין עדות ישירה הקובעת כי המבקש דקר את הקורבן. טיעון זה אינו מבוסס ויש לדחותו.

            גם אם התגלו סתירות בעדויות אנשי המשטרה, אין מדובר בסתירות בעניינים מהותיים. אדרבה, עיינתי בעדויות וצפיתי גם בסרט הוידאו המתעד ב"זמן אמת" את האירוע ושוכנעתי כי מדובר בראיות לכאורה שיש בהן כדי לשמש בסיס להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו. גם העובדה כי התביעה החליטה שלא להגיש את ההודעות שמסר ג'ואד במשטרה אין בה, בשלב זה, כדי לשנות. ההודעות שמסר ג'ואד אינן עניין חדש והן היו מלכתחילה חלק מהתשתית הראייתית שעמדה בפני בתי המשפט בעת הדיון במעצרו של המבקש עד תום ההליכים. אדרבה, עיון בהודעות אלה מלמד, לכאורה, כי גירסתו של ג'ואד אינה מתיישבת כלל ועיקר עם האירוע המתועד היטב ו בזמן אמת על ידי מצלמת וידיאו שהייתה מוצבת במקום. לעניין זה די לציין כי, בניגוד למה שנראה בבירור בקלטת, ג'ואד טוען כי לא התקוטט עם אף אחד, גם לא עם המבקש. כאמור, גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח כפי שהן נראות בקלטת הוידיאו המתעדת בבירור את האירוע.